סיפור הצלחה: ירד 20 ק״ג כדי להצליח לשחק עם הילד

ראיון עם עמרי אריאב


את עמרי אריאב פגשתי בפעם הראשונה בקליניקה במדיקס בשיא תקופת הגל השלישי של הקורונה (ינואר 2021). למרות הסגרים ואיסורי הקורונה הוא היה מאד עסוק ועמוס בין עבודה למילואים, והייתי חייבת להיות גמישה כל הזמן כדי שנצליח להיפגש בין כל המשימות והמחויבויות שלו.


לעשות שינוי במשקל כדי להרגיש יותר טוב עם המשפחה

עמרי הגיע אלי דרך הפניה של המאמן כושר שלו יורי ויק שבנה עבור תוכנית אימונים מחייבת ודרש התייחסות תזונתית מקצועית כדי שהתהליך יהיה בריא ומותאם באופן אישי לעמרי.


מה שהכי חיבר אותי לעמרי היתה הסיבה לשינוי התזונתי שחלק איתי. הוא סיפר לי שיש לו ילד קטן, בן שנה וחצי, ושהוא רוצה להיות אבא פעיל שיכול לרוץ ולהשתולל איתו בלי להתנשף כל הזמן. זה לגמרי היה מקום שרציתי לעזור לו בו, והרגשתי שהרצון שלו אמיתי עם מוטיבציה נכונה ולכן התגייסתי בכל הכוח למשימה. חשוב לציין שעמרי התחיל את התהליך של הירידה במשקל עוד לפני שנפגשנו. הוא כבר ירד 10 ק״ג לפני שהתחלנו לעבוד ביחד אבל היה זקוק להכוונה מקצועית להמשך התהליך וכמובן אם הדיוקים הקריטיים של שילוב התזונה והאימונים.


עמרי 10 ק״ג ו-7 ס״מ בהיקף הבטן במשך 4 חודשים בהם עבדנו ביחד. סה״כ ירידה של 20 ק״ג מהנקודה בה התחיל. אהבתי אצל עומרי שהוא ידע תמיד לשמור על מקומות בהם הוא יכול להנות במידה מהאוכל (גם מחוץ לתפריט) כדי שלא ירגיש שהוא בעונש או ״קורבן של התהליך״. אני חייבת לומר שהדרך בה הוא לקח את הדברים והשינוי שעשה מאד הרשימו אותי. אין ספק שהשינוי במשקל ובהרגלי האכילה עשו עברו שינוי מהותי באיכות החיים! שינוי שהבן שלו וכל המשפחה מרווים ממנו בכל יום ויום.


בקשתי מעמרי לענות על כמה שאלות כי היה לי חשוב להבין את הדרך שבה הוא מסתכל על התהליך שעשה וגם כדי לתת טיפים לעוד אנשים שנמצאים בשלב ההתבלטות האם להתחיל או לא. אני מרגישה שהתובנות של עמרי נכונות לכל שינוי שבחורים לעשות בחיים ולא רק עבור שינוי תזונתי. אך כמובן אני שמחה שהוא ידע לגייס את הכוחות לעשות שינוי כל כך חשוב והכרחי בתזונה ובהרגלי האכילה. כבוד גדול היה לי לעבוד עם עמרי.


1. איך קבלת את ההחלטה להתחיל תהליך לירידה במשקל? האם היה אירוע מסוים או שזה היה תהליך פנימי של הבשלה?

אני חושב שתמיד דברים היו אצלי בקיצוניות. ב-2015 עוד רצתי באופן קבוע, כולל ריצה במרתון ניו יורק. איכשהו אחרי המרתון ההוא הפסקתי להתמיד בפעילות ספורטיבית והתחיל תהליך של עליה במשקל. אחרי החתונה והילד הראשון זה התגבר, עד שהגעתי למשקל מפחיד של 120 ק״ג (קיצוניות, אמרתי?). היו לי בדיקות דם נוראיות, על סף הסוכרת, ופעם אחת בקושי הצלחתי לרדוף אחרי הילד שלי אחרי שרץ בצורה מסוכנת לכביש. כל הנורות האדומות נדלקו בבאת אחת, וזה הביא אותי אחרי 6 שנים של הזנחה, לטפל בעצמי.


מה היו הדברים שהיה הכי קשה לך לוותר/לשנות כדי להצליח בתהליך?

חשוב לי לציין שזה עדיין קשה, ותמיד יהיה קשה. המלחמה הפנימית נגד הרצון ללכת לאכול עכשיו מה שזמין, גם אם זה לא בריא. מעבר לזה, גם אם אוכלים משהו בריא, היה צורך להפחית בכמויות ולהפסיק לאכול גם כאשר לא הורגש שובע.


מה היו 5 הדברים שהכי עזרו לך בתהליך?

1. מחויבות לגורמים חיצוניים - בגדול ״נתתי את המילה״ שלי ליעל התזונאית וליורי המאמן האישי, ככה שלא רציתי לאכזב אותם.

2. המשפחה שלי - גם אשתי וגם הילד היו גורם משמעותי בתהליך - המוטיבציה לחיים בריאים לאורך זמן כדי לשפר את האיכות החיים איתם.

3. מחויבות ברשתות החברתיות - פרסמתי שאני מתחיל בתהליך וגם העלתי עדכונים לאורך זמן - אתה לא רוצה לאכזב את העוקבים שלך ברשתות החברתיות!

4. ידעתי לתת לעצמי הנחות - גם אם היתה חריגה היא היתה מקוזזת בהמשך.

5. גמישות מול יעל - היו דברים שלא יכולתי לוותר עליהם (שישי אלכוהול עם חברים) - וידענו להיות גמישים בתפריט כדי לפצות ולא לחנוק.


אותם מדים! הבדל של 20 ק״ג

תהליך הירידה שלך הוא לא ״דיאטת כסח״ מהירה אלא תהליך לאורך זמן, איך מגייסים כוחות לתהליך שלוקח יותר זמן?

סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות. לדעתי כוחות זה משהו מאד סובייקטיבי וקשה להעתיק אותו. אני חשוב שבמקום כוחות צריך לשים עוגנים וכלים שיעזרו בנקודות שקשה. למשל, מאמן אישי, לפחות בהתחלה - ואז חייבים לצאת מהבית לאימון. לתעד את התהליך כדי לקבל מוטיבציה מחברים, וכדי לא לתת חמצן לכאלה שמחפשים שתיכשל. לדעת לשים פרסים בדרך - למשל - פעם בחודש ארוחה איך שבא לך, ופעם בשבוע מפגש חברתי לכמה שעות ללא ״פיקוח״. ככל שיהיו עוגנים כאלו לאורך הדרך, הקשיים יהיו סבילים ולא יהיה צורך בכוחות.

כמובן, מעבר לזה, שעכשיו צריך להתאים את זה לתהליך של שמירה על משקל - אבל הקונספט נשאר דומה.



מה הטיפים שלך למי שרוצה להתחיל תהליך ירידה במשקל ולא הצליח עד עכשו?

אצלי לפחות אכילה הגיע ממקום רגשי, זה היה הדבר הכי קל שאפשר להתפרע בו ולא לשים גבולות. הטיפ הראשון הוא להבין מאיפה ההשמנה נובעת (חוץ מגנים דפוקים). הבנתי את זה לאורך זמן, כך שגם לחכות לעיתוי הנכון הוא טיפ השני שלי. לא בכל תקופה בחיים זה מתאים. אצלי למשל העבודה מהבית בקורונה והיכולת לצאת לאימונים באמצע עבודה היא מה שעשה את כל ההבדל. הטיפ השלישי הוא העוגנים - לדעת לשים במהלך הלו״ז מקומות, תהליכים ואנשים שיעזרו לתהליך (למשל, להכין את אמא מראש שאי אפשר לאכול הכל בארוחת שישי). הטיפ הרביעי הוא לזכור שגם אם נכשלים, וגם אם אין מוטיבציה, הוא שזה גם בסדר. We are enough, you are enough, I am enough. הכל טוב. הכל לטובה.



49 צפיות0 תגובות