אחד הויכוחים הנצחיים והבלתי פתורים שנמשכים זה עשרות בשנים, במיוחד בחודשי הסתיו, מתרכזים סביב "גברת גויבה". יש השונאים אותה בכל ליבם ואחרים אוהבים אותה ללא פשרות. אכן, הגויבה היא אחד מהפירות הכי שנויים במחלוקת שיש בארצנו. הויכוח העיקש לא מתרכז סביב נושא הטעם או המראה או המרקם. מדובר על הריח הדומיננטי הנתפס בכל דבר הנמצא מסביבה. עם זאת, הגויבה הפכה בשנים האחרונות לכל כך פופולרית שאפילו היתה בזמנו להקה על שמה בשם "קח גויבה".
הגויבה מבחינה בוטנית
הגויבה שייכת למשפחת ההדסים במקורה ונחשבה לפרי טרופי. אומנם קשה לדמיין אותה בין עצי הקוקוס והפפאיה, אך מקורה הוא מאזורי הגידול הטרופיים. מקום גידולה העיקרי של הגויבה, הוא בעיקר מאמריקה המרכזית, שם היא גדלה על עצים סובטרופיים ירוקי-עד. גם בארצנו סביבת הגידול צריכה להיות חמה ולכן נמצא את גידולי הגויבה בעיקר לאורך החוף. לגויבה יש מספר זנים כאשר הפופולרי ביניהם הוא הזן הלבן-ירוק הקרוי "בן-דוב". בנוסף, ישנם זנים של גויבה ורודה-אדומה ואף עצי נוי של גויבה-תותית עם פרי למאכל. עונת ההבשלה של הגויבה מתחילה באמצע ספטמבר ונמשכת עד לחודש נובמבר. אין פלא אם כן שריחה של הגויבה וטעמה הייחודי, מתקשרים פעמים רבות עם חגי תשרי.
ערך תזונתי
הגויבה מכילה 51 קלוריות ב- 100 ג', פחות מאחוז אחד של חלבון ושומן וכמעט 12% פחמימות. הגויבה גם עשירה באשלגן ומכילה מעט סידן ומגנזיום. בנוסף לכך, הגויבה נחשבת לעשירה מאד בויטמין C (פי 5 לעומת הריכוז שבפירות הדר) אך יש הטוענים כי לאחר שיא ההבשלה, חלה ירידה בתכולת הויטמין שבפרי. מסקנה- אל תתנו לגויבה להבשיל לבד בפינה, איכלו אותה בשיאה ותספקו לגוף את הריכוז הגובה ביותר של ויטמין C. הגויבה גם עשירה בסיב תזונתי בשם פקטין החשוב מאד לתפקוד מערכת העיכול.
ליקופן- נוגד חמצון חשוב
הליקופן, שכתבתי עליו כבר בעבר בהקשר לעגבניות ומזונות נוספים כמו אבטיח ואשכולית אדומה, נחשב לנוגד חמצון רב עוצמה. הגויבה הורודה נחשבת לפרי עשירה בליקופן המסייע לשמור על בריאות גופנו מפני הרדיקלים החופשיים. בנוסף לכך, מייחסים לליקופן יכולות חזקה במניעת סוגים שונים של סרטן ואף עיכוב תהליכי ההזדקנות. הינה, קבלנו עוד סיבה טעימה ובריאה לאוכל גויבה טרייה, במיוחד אם היא וורדרדה.
הגויבות במזון
בשל היבול הרב המתקבל מעץ הגויבות בעת עונת ההבשלה (ויוכל להעיד מי שגידל פעם עץ גויבות בחצר ונתקע עם כמויות גדולות של פרי...) אחד ה"תבשילים" הנפוצים בהם משתלבת הגויבה הוא הכנת ריבות. את ריבות הגויבות ניתן להכין בשילוב עם פירות אחרים כמו ענבים ופירות עונתיים נוספים. ריבות הגויבה יכולות להשתמר במקרר למשך מספר רב של שבועות ומי שאוהב את הטעם האופייני של הגויבה יהנה ממנו גם בצורת הריבה. דרך אחרת להנות מהגויבות הינה פשוט לאכול אותן בצורתן הטרייה. הפרי עצמו העשיר בגרעינים קטנים העטופים בליבה רכה מתקתקה, ואפשר לשלבה בסלטים קרים וחמים. כיום ניתן למצוא את טעם הגויבה גם ביוגורטים ושייקים, ואף בצורות אכילה מגוונות כמו פרי מיובש העטוף בסוכר, בשימורים ובצורה קפואה.
בעיית הריח- מאד מדבק!
ריח הגויבה מאד דומיננטי ונתפס בכל דבר הנמצא מסביבו. כאשר מחזיקים את הגויבה במקרר, גם כאשר סגורה בשקית, הריח משתלב במאכלים הנמצאים סביב ומקנה להם טעם אופייני של גויבה. למשל, בעת נוכחות גויבה במקרר, נוכל לשתות חלב בטעם גויבה, לאוכל לחם בטעם גויבה ואף לאכול גבינות עם מרקם עדין של גויבות. לאוהבי הגויבות הדבר כמובן לא יפריע אך התחשבות בבני משפחה הסובלים מן התופעה, יכולה להיות בהחלט מעשה של ברכה. דרך אגב, יש אנשים הסובלים מגירודים באף בעת חשיפה לריח הגויבה...
מילה לסיכום
בעונות הסתיו קנו גויבות במידה, אל תצברו כמות גדולה. כך לא תפספסו את תכולת הויטמין C הגבוהה, וגם לא תעניקו למאכילים שונים במקרר את טעמה... נסו לקנות ולהנות מהגויבות הורודות על מנת להעניק לגוף את יתרונות הליקופן ולסייע בשמירה על הבריאות.