סגולות הבריאות של הדבש והפרופוליס- חלק א'

הדבש מוכר לכולנו, למרות שלא בהכרח בהקשר הרפואי. הפרופוליס יותר מסתורי ולא ברור, מה זה? מה תפקידו? ומה הן בדיוק הסגולות הרפואיות של שניהם?

דבש

דבש הינו חומר טבעי בעל מתיקות גבוהה המופק מצוף הפרחים על ידי דבורים באמצעות חלות הדבש. הדבש הינו אחד מהמאכלים המתוקים, הטבעיים, הידועים כבר בתקופות קדומות מאד בהיסטוריה והוא נכלל בסיפורי עמים רבים. ישנן עדויות כי הדבש היה בשימוש האדם כבר בתקופה הפרהיסטורית והוא משתלב בסיפורי האגדות של יון ורומי כמזון האלים. על מנת לייצר ק"ג אחד של דבש יש צורך בעבודת 5-4.5 מיליון דבורים (תהליכי איסוף הצוף ועיבודו בכוורת). צבעו של הדבש מושפע מסוג הפרחים מהם הכינו הדבורים את הדבש. בארץ ישראל יש מגוון רב של פרחים המהווים מקור להפקת הדבש על ידי הדבורים : דבש הדרים, דבש אקליפטוס, דבש אבוקדו, דבש שיטה, וכמובן דבש המופק מפרחי בר, ושיחים. המרכיבים הייחודיים בצוף, הם הנותנים לדבש את טעמו הייחודי, צבעו וריחו. הפקת דבש מפרחים שונים תיתן רמת מתיקות שונה בשל יחס שונה בין הפרוקטוז לגלוקוז. דבש המופק מצמחי מרפא יהיה במרבית המקרים כהה יותר ואף ריכוז הויטמינים והמינרלים יהיה גבוה יותר. מכאן שלכל סוג דבש הטעם האופייני והצבע שלו ואף מידת המתיקות שונה.

סגולותיו הרפואיות של הדבש

כבר לפני שנים רבות ייחסו לדבש תכונות רפואיות של ריפוי וחיטוי של פצעים וחתכים (הדבש הוא תרכובת סטרילית). הפלבנואידים הנמצאים בדבש, הם התרכובות הטבעיות המהוות את המקור העיקרי לסגולותיו הרפואיות של הדבש. מקור הפלבנואידים הוא מאבקת הפרחים הזכרית (פולן). לדבש יש גם תכונות אנטימיקרוביות בעלות יכולת קטילה של פתוגנים, עצירת תהליכי גידול של מיקורואורגניזמים (חיידקים, פטריות, נגיפים ויצורים חד תאיים נוספים). תכונות אלו נובעות ממספר גורמים המצויים בדבש: ריכוז גבוה של סוכרים, PHחומצי (3.9-3.5) והצטברות של H2O2 בשל פעילות אנזימטית. מכיוון שמקור החומרים בעלי התכונות הרפואיות הינו מצוף הפרחים, ישנם כמה סוגי דבש אשר לא יכילו את אותם המרכיבים ולכן לא יהיו בעלי התכונות האנטימיקרוביות. סוגי הדבש בעלי היכולת האנטימקרוביאלית הגבוהה ביותר הם המופקים מצוף פרחי בר, צמחי מרפא, שיחים ועצי מרפא. עם זאת, חשוב לדעת שתכונותיו הרפואיות של הדבש נהרסות בטמפ' מעל 40 מעלות צלזיוס.

מחקרים

מחקרים רבים ברפואה הקלינית בחנו את יכולות הריפוי של הדבש בצורה אמפירית מבוקרת. על סמך מחקרים במעבדה נמצא כי יכולת ריפוי הפצעים של הדבש נובעת מנוכחות מי חמצן המיוצרים על ידי האנזים "גלוקוז-אוקסיד". המחקרים מצאו כי לדבש יש טווח אנטיבקטריאלי רחב מאד ללא תופעות של פגיעה ברקמה הסובבת את האזור הנגוע (שלא כמו אנטיביוטיקה העלולה לפגוע ברקמות אחרות). בנוסף לכך, לדבש יש יכולת הגברה של תהליכי הבנייה מחדש של רקמות ולכן נמצא במחקרים כי השימוש בדבש מסוגל לזרז את תהליכי ההחלמה של פצעים, בעיקר של פצעים כרונים. בנוסף לכך, מכיוון שהשימוש בדבש בעת חבישה מונע את הדבקות התחבושת לפצע, נמנעים הכאבים בעת החלפת התחבושות.

שילוב הדבש עם מזונות ותחום הקוסמטיקה

שילוב הדבש עם מזונות נוספים, בעלי תכונות רפואיות משלהם, נפוץ מאד ברפואה העממית ויש הטוענים כי השילובים יכולים לשפר את סגולותיו של הדבש ולעזור בטיפול במחלות ספציפיות. דוגמאות: דבש עם בצל, עם שום, עם מיץ לימון ועוד. גם לעיסת חלת הדבש עצמה נחשבת לבעלת סגולות מרפא (חשוב לא לבלוע!). מריחת הדבש על פצעים, חתכים וכוויות תוך הקפדה על כיסוי עם תחבושת, יכולה לעזור בריפוי פצעים והגלדת המקום במהירות (יש להחליף את החבישה ומריחת הדבש 3-4 פעמים ביום). השימוש בדבש בתחום הקוסמטיקה נפוץ במיוחד בהקשר לתחום העור- שימורו וטיפול בעור עם אקנה. ניתן למצוא את הדבש גם בהקשרים של ניקוי העור, טיפול במוקדי דלקת, מניעה ויטפול בקמטים, חיזוק השער ושמירה על חיוניותו. השימוש בדבש בתחום הקוסמטיקה כולל בליעה, לעיסה, הוספה למשקה, אינהלציה, אמבטיות עם דבש, תמיסות מעורבות למריחה, רטיות ומרקחות שונות.