אתם מרגישים שאתם בכלל לא אוכלים הרבה בארוחות אבל בכל זאת משמינים או/ו לא מצליחים לרדת במשקל? האם בדקתם מה אתם אוכלים בין הארוחות? האם אתם מחסלים את השאריות של הילדים? האם חטיפים כל פעם משהו קטן כשעוברים במטבח? אולי אתם סובלים מ"נשנשת נפוצה" בלתי מודעת ולא נחשבת לאכילה? הגיע הזמן לאבחן את התופעה ולהפסיק לנשנש!
ה"מנשנשים"- דפוס התנהגות בעייתי
הנשנוש הוא כמעט תכונת אופי, בלתי ניתנת לשליטה. אצל חלק מהאנשים זו עלולה להיות התנהגות אובססיבית, במידה מסוימת, המקשה על שמירת כללי הדיאטה, למרות שיודעים מה נכון ומה אסור. מדובר בסיטואציות שגורמות ל"מנשנשים" להגיב בצורה של רפלקס, אפילו בלי לשים לב שהיד מתקרבת לפה...
מי הם 5 הטיפוסים המנשנשים שאולי עם קצת מודעות ותשומת לב יוכלו להפחית את הנשנושים?
1. המנשנשים ישר מהסירים - "טעימות" ישר מהסירים לא נחשבות לאכילה! הבעיה שהקלוריות כן נספרות!!! מדובר בנשנושים שהם לא חלק מהארוחה אך אם נסכום את כל הכפות שנשנשנו כאשר עברנו במטבח, אפשר יהיה למלא צלחת יפה וגדושה. הטעימות הללו גם לא משביעות וגם לא שמים לב בפועל מה אוכלים. אורז, מרק, תפו"א, עוף, שניצלים או ירק מבושל - הפסיקו לאכול מהסירים! אם אתם רעבים? קחו צלחת, שבו ותאכלו בדיוק כמה שאתם רוצים. ככה גם תהיו שבעים וגם תצליחו לספור את הקלוריות כחלק מהתפריט היומי ולא תתפלאו למה אתם משמינים.
2. מישרים את הפינות - יש החושבים שהקלוריות לא נחשבות אם "רק" מיישרים את הפינה ומשאירים את שאר העוגה במקומה. רבים מאיתנו משתייכים לקבוצת ה"מיישרים" המתקשים לעבור ליד עוגה, גבינה, לחם, פשטידה ושאר מאכלים בעלי צורה מוצקה. לא מתאפקים ומיישרים את הפינות. לפעמים לא מדובר בפינות אלא בקווים ישרים המקטינים את נפח העוגה ולא נחשבים בכלל כארוחה. הבעיה היא שהקלוריות כן נספגות... לא משנה אם נתייחס לפרוסת העוגה כ"ישור" או כארוחת ביניים, מה שחשוב זה שבכל ביס מתווספות עוד קלוריות לספירה היומית וכאשר "מיישרים" מרגישים הרבה פחות שבעים.
3. המנשנשים משעמום - שעמום הוא אויב הדיאטה! האמת, שלאכול צריך כשרעבים, אך רובנו מזמן הפסקנו לאכול בגלל תחושת הרעב. המנשנשים משעמום מרגישים צורך להעסיק את הפה בכל פעם שהראש משתעמם. ההתניה בין חוסר מעש לבין התעסקות עם האוכל מאד בעייתית ומשמינה. כאשר מתרגלים לנשנש משעמום קשה מאד להפסיק וגם לא מקשיבים לתחושת השובע, אלא ממשיכים לאכול. הבעיה עלולה להתחיל בגיל צעיר. התופעה מוכרת, למשל, אצל ילדים ובני נוער בחופש הגדול. בעבודה ובלימודים אנשים רבים מנשנשים מתוך שעמום וחוסר עניין בנושא הנלמד. מנשנשים גם כאשר צריך לחכות בתור למקומות שונים, אנו עלולים לאכול כל עוד מחכים וככל שהתור ארוך, סכנת ההשמנה עולה.
4. מנשנשי ה"חבל לזרוק" - יש שיאמרו שזו בעיה מוכרת של "אמא פולניה", אך תתפלאו לגלות כמה אבות ואמהות מרוקאיות מדווחים על אותה בעיה בדיוק. התחושה שסיימנו לאכול אך יש עדין אוכל בצלחת/בסיר או שפשוט הילד לא סיים הכל וחבל לזרוק, דוחפת אותנו לאכול באופן אוטומטי ללא קשר למידת הרעב והשובע. ההתניה של אכילת שאריות מאד בעייתית וקשה להתנתק ממנה. מצד אחד לא מתייחסים לאוכל כארוחה ומצד שני מדובר בעודף ניכר של מזון ללא סיבה מוצדקת. בעיה נוספת היא שמעורבים כאן רגשות עזים שקשה להתגבר עליהם. כאלו שהושרשו בנו מגיל צעיר ש"אוכל לא זורקים". נכון, לא צריך להתייחס לאוכל בזלזול ולזרוק מזון טוב, אך מצד שני אפשר לשמור בקופסה אם עדין הוא טרי לאכילה. אם מדובר בשאריות קטנות או מזון שאין טעם לשמור ליום הבא, זרקו לפח, אחרת זה יכול לגרום לכם להשמנה.
5. המנשנשים מהילדים - לקחת קצת מזון מהילדים לא נחשב לאכילה. לא משנה אם נתנו להם חטיף, כריך, ממתקים, או פרוסת עוגה. עצם העובדה שאנו מרשים לעצמנו לנשנש קצת מהצלחת שלהם, לא משאיר את הקלוריות אצלם! שימו לב לא לקחת, באופן קבוע, קצת לעצמכם כאשר פותחים שקית של חטיפים, להפסיק ללקק להם את הארטיקים כאשר הם נוזלים... אל תסיימו את האוכל שנשאר בצלחת במקומם והתחילו לשים לב מה אתם מנשנשים כאשר אתם נמצאים איתם.
מה עושים?
אולי הבעיה העיקרית של הנשנושים היא שאתם לא מודעים בכלל לעצם הנשנוש? הדרך לשנות היא לרשום כל דבר שנכנס לפה במשך היום. לא לוותר על שום גרגר ושום חתיכה ואז התמונה הגדולה תתגלה בכל עוצמתה. כדי שזה יעבוד צריך להרגיש מחויבים ולרשום מיד כאשר אוכלים/מנשנשים. דרך נוספת היא להחליט שלא אוכלים בין הארוחות שום דבר! קובעים מראש 4-5 ארוחות מתוכננות ולא מתחילים לאכול שום דבר ביניהן.
האם זה יעבוד? זה כבר תלוי בכם!