מאת: יעל דרור ומיכל יערון
לפני תחרות הגוף מתוח, ההתרגשות גדולה ויש תחושה ששוקולד מתוק יוכל לספק אנרגיה רבה. למרות המתיקות החזקה ותחושת האנרגיה הגבוהה שהשוקולד אכן מעניק, אין זו הדרך הנכונה לספק לגוף אנרגיה טובה.
אם כך, למה אנו עושים זאת בכל זאת?
למה מתוק בכלל ושוקולד בפרט נתפסים אצלינו פסיכולוגית, כמשהו שנכון לאכול לפני תחרות? ראשית כדאי לציין שיש לנו נטיה מולדת למתוק. "חלב אם" הוא מתקתק (אתם לבטח לא זוכרים, אך יכולים לטעום...) ומתוק הוא אחד מהטעמים המולדים שאנו יודעים לחוש. אם כן כבר מלידה אנו "מחונכים" לאכול ולאהוב מתוק.
מזון מתוק גורם להפרשת סרוטונין במוח שזה נוירוטרנסמיטר (שליח עצבי) בעל השפעה חיובית על מצב הרוח שלנו. אם כן זה לכשעצמו מסביר את אהבתינו למתוק. יתרה מכך, יש כאן גם אלמנט נרכש לגבי הטעם "המתוק". אנו גדלים על הלמידה האומרת, " כשתסיים את הבשר והאורז תקבל ממתק". כל ההמצאה הזו של מנה אחרונה ושל המנהג לסיים ארוחה במתוק מתקשר לנו למשהו שאנו "מרויחים אותו" אחרי שהתנהגנו יפה. ובכלל, במסיבות מכבדים במתוק וכשיש יומולדת מגישים עוגה ומחוץ לארץ, מביאים שוקולד. אם נחבר את כל המרכיבים הללו, אז נוכל להבין איך מתוק בכלל ושוקולד בפרט מתקשרים לנו מיד לחוויות רגשיות חיוביות ומעוררים את האשליה המוטעת ששוקולד, משפר ביצועים.
מוטעת? כן, מפני שאומנם השוקולד גורם לעליה מהירה של ריכוז הגלוקוז בדם ומכאן תחושת הכוח והעירנות, אך עם זאת, העליה המהירה גורמת לתגובה הפוכה של ירידה חדה בריכוז הגלוקוז. הסבר- כאשר הגוף מרגיש עליה מהירה של ריכוז הגלוקוז בזרם הדם (גם אם נאכל הרבה סוכריות, דבש או כל מקור אחר של סוכרים), חלה מיד עליה חדה בהפרשת הורמון האינסולין, שמפנה את הגלוקוז לתוך תאי הגוף. כלומר, תהיה ירידה מהירה בריכוז הגלוקוז בדם. מצב זה יגרום לנו להגיע לזמן התחרות ללא אספקת אנרגיה טובה: נחוש עייפות, חולשה וקושי בריכוז.
ולכן המסקנה- אל תשלבו את השוקולד לפני או במהלך התחרות, כי תחושת הכוח המהירה תוביל לירידה חדה ולחולשה.
שמרו את השוקולד למסיבת הניצחון.